כאחות לאח בכור המתמודד עם סכיזופרניה מאז שירותו הצבאי, חוויית השקיפות כבת משפחה מטפלת נחרטה בי. בצעירותי לא הייתה מודעות להשפעה של המגבלה ותהליך ההתמודדות המשפחתית איתה על בני משפחה שכביכול לא היו מעורבים בכך. ההורים שלי הרגישו שאני אחת מהחוליות החזקות של המשפחה הגרעינית ולכן מלוא תשומת הלב הופנתה לאחי, עימו היו קשיים רבים.  

​

במובן מסוים, הבחירה לעסוק במקצוע הריפוי בעיסוק קשורה לכך ומאז תחילת עבודתי כמרפאה בעיסוק משהו בי נמשך באופן אינטואיטיבי לעבודה עם האנשים השקופים ביותר בתהליכי הטיפול – בני המשפחה המטפלים, העובדים הזרים והמטפלים בטיפולי בית. 

לאחר עשור בעבודה כמרפאה בעיסוק בטיפולי הבית ובמסגרות אחרות ולאחר תהליכים אישיים שעסקו בהיותי בת משפחה מטפלת, הגעתי ללמוד התמקדות בגישת "התמקדות בבית", מתוך רצון ללמוד ולהעמיק בעבודה הרגשית עם מטופלים ובני המשפחה. הרגשתי באופן אינטואיטיבי שטיפולי בית מזמנים התמודדות רגשית מורכבת למטפלים שמגיעים לבית וכן לכל הצדדים המעורבים. 

​

בגישת התמקדות בבית מצאתי לגיטימציה ואמפתיה לחלקים בתוכי שבמקומות אחרים השיח עליהם מודחק או מוסתר, בזכות ההתמקדות החלקים האלו יצאו לאור במלוא הדרם ויש להם תמיד מקום להיות.

עם הזמן התגבשה בי ההבנה שיש סיבה לכך שמרפאים בעיסוק ובכלל מטפלים ממקצועות הבריאות עוזבים את העבודה בתחום: מעבר לתגמול הכספי שאינו מספק, זוהי סביבה מאתגרת יותר מכל סביבה טיפולית אחרת, ובעיקר לעומת קליניקה בה המטפל הוא זה שמארגן את הסביבה ושולט על התנאים. בטיפולי בית יש את הדינמיקה עם המטופל, עם בני המשפחה, והאוירה של הבית שעשויה להיות אווירה כבדה, אווירה של ריב או כעס, אווירה של עשייה ועוד, זאת בנוסף לסביבה הפיזית והחושית (ריחות, מראות). 

​

כאישה רגישה קלטתי ואני קולטת את כל הניואנסים הקטנים האלו שנדרשים בטיפולי בית ומתוך הניסיון המקצועי בטיפולי בית והעמקת הלמידה של גישת "התמקדות בבית" פיתחתי את הקורס "להרגיש בבית" אשר נותן כלים ומלמד הקשבה ודאגה עצמית למטפלים בבית. במקביל, תוך כדי ליווי מקצועי אישי והדרכה של עוד מטפלים כמוני, התגבשה הגישה שלי "תפקוד קשוב".